איך פוסט נולד?
כמו תינוק
בהתחלה זה כואב...
כמו כתיבת שיר או כמו כל יצירה אחרת, תהליך היצירה - יש בו כאב, הוא קשה, הוא מחייב מחשבה, תכנון, הוא דורש זמן הבשלה. כך הרגשתי עם כל פוסט שכתבתי והתהליכים שעברתי בכל כתיבת פוסט היו דומים.
גם כשהפוסט כבר נכתב ולאחר שהוא תוקן ועודכן ועבר הגהה אחת ויותר, גם אז הוא עוד לא הוצא לאור. הוא חיכה כטיוטה עד שהייתי קרובה מאוד לביטחון שהוא שלם ומוצלח ויכול לצאת לאור. משיצא לאויר האינטרנט, גם אז במשך מספר ימים ביקרתי את הפוסט, שוב שיניתי מילה או שתיים, שוב הוספתי סימן פיסוק כזה או אחר עד שהתחיל להבשיל הרעיון הבא.
כל פוסט הוא אהוב ויקר כמו כל יצירה אישית אחרת. תהליך הכתיבה הוא תהליך איטי ולא קל, אבל בסופו של דבר, כשהתוצר שלם המאמץ משתלם. זו גם הסיבה שמספר הפוסטים שכתבתי לא רב ואולי אפילו לא עומד בדרישות הראשוניות, אך מצד שני, כל פוסט הוא אישי ואמיתי והוא שלי. אני מקווה שהקוראים והמעריכים יאהבו אותם כמעט כמוני.
אהבתי מאוד לקרוא את התגובות של הסטודנטים של מגמת המנהל. אחד הדברים החשובים שכתבו לי במשוב שנתנו היה שהכתיבה האישית בולטת וניכרת, וגם הלבטים וההתלבטויות והתהליך שאני עוברת. משוב זה חיזק את ידיעתי שאכן המסר האישי שניסיתי להעביר עבר לקוראים ובכך אני רואה סוג של הצלחה.
אני כאדם שלא תמיד חושפת את דעותיי ברבים, ולרוב חולקת דעות ומחשבות עם האנשים הקרובים לי, קצת לא מאמינה על כך שחשפתי לבטים ומחשבות בפני רשת פתוחה לכל העולם כמעט. אני יודעת שלא כל העולם קרא, אבל בכל זאת, כל אחד יכול אם ירצה. עצם הכתיבה גרמה לי להיפתח גם בתחומי הלמידה האחרים. הכתיבה והפתיחות שנדרשתי לה, גרמו לי להבין שאני יכולה לעמוד באתגרים שונים ולא קלים ולעמוד גם באתגרים אחרים שמזמנת הלמידה האקדמית. אני מקווה שהסמסטר המתקרב והאחרון של הלמידה יהיה מוצלח ואכן יאפשר עמידה באתגרים.
כמו תינוק
בהתחלה זה כואב...
כמו כתיבת שיר או כמו כל יצירה אחרת, תהליך היצירה - יש בו כאב, הוא קשה, הוא מחייב מחשבה, תכנון, הוא דורש זמן הבשלה. כך הרגשתי עם כל פוסט שכתבתי והתהליכים שעברתי בכל כתיבת פוסט היו דומים.
גם כשהפוסט כבר נכתב ולאחר שהוא תוקן ועודכן ועבר הגהה אחת ויותר, גם אז הוא עוד לא הוצא לאור. הוא חיכה כטיוטה עד שהייתי קרובה מאוד לביטחון שהוא שלם ומוצלח ויכול לצאת לאור. משיצא לאויר האינטרנט, גם אז במשך מספר ימים ביקרתי את הפוסט, שוב שיניתי מילה או שתיים, שוב הוספתי סימן פיסוק כזה או אחר עד שהתחיל להבשיל הרעיון הבא.
כל פוסט הוא אהוב ויקר כמו כל יצירה אישית אחרת. תהליך הכתיבה הוא תהליך איטי ולא קל, אבל בסופו של דבר, כשהתוצר שלם המאמץ משתלם. זו גם הסיבה שמספר הפוסטים שכתבתי לא רב ואולי אפילו לא עומד בדרישות הראשוניות, אך מצד שני, כל פוסט הוא אישי ואמיתי והוא שלי. אני מקווה שהקוראים והמעריכים יאהבו אותם כמעט כמוני.
אהבתי מאוד לקרוא את התגובות של הסטודנטים של מגמת המנהל. אחד הדברים החשובים שכתבו לי במשוב שנתנו היה שהכתיבה האישית בולטת וניכרת, וגם הלבטים וההתלבטויות והתהליך שאני עוברת. משוב זה חיזק את ידיעתי שאכן המסר האישי שניסיתי להעביר עבר לקוראים ובכך אני רואה סוג של הצלחה.
אני כאדם שלא תמיד חושפת את דעותיי ברבים, ולרוב חולקת דעות ומחשבות עם האנשים הקרובים לי, קצת לא מאמינה על כך שחשפתי לבטים ומחשבות בפני רשת פתוחה לכל העולם כמעט. אני יודעת שלא כל העולם קרא, אבל בכל זאת, כל אחד יכול אם ירצה. עצם הכתיבה גרמה לי להיפתח גם בתחומי הלמידה האחרים. הכתיבה והפתיחות שנדרשתי לה, גרמו לי להבין שאני יכולה לעמוד באתגרים שונים ולא קלים ולעמוד גם באתגרים אחרים שמזמנת הלמידה האקדמית. אני מקווה שהסמסטר המתקרב והאחרון של הלמידה יהיה מוצלח ואכן יאפשר עמידה באתגרים.
