סיכום תהליך

איך פוסט נולד?
כמו תינוק
בהתחלה זה כואב...
כמו כתיבת שיר או כמו כל יצירה אחרת, תהליך היצירה - יש בו כאב, הוא קשה, הוא מחייב מחשבה, תכנון, הוא דורש זמן הבשלה. כך הרגשתי עם כל פוסט שכתבתי והתהליכים שעברתי בכל כתיבת פוסט היו דומים.
גם כשהפוסט כבר נכתב ולאחר שהוא תוקן ועודכן ועבר הגהה אחת ויותר, גם אז הוא עוד לא הוצא  לאור. הוא חיכה כטיוטה עד שהייתי קרובה מאוד לביטחון שהוא שלם ומוצלח ויכול לצאת לאור. משיצא לאויר האינטרנט, גם אז במשך מספר ימים ביקרתי את הפוסט, שוב שיניתי מילה או שתיים, שוב הוספתי סימן פיסוק כזה או אחר עד שהתחיל להבשיל הרעיון הבא.
כל פוסט הוא אהוב ויקר כמו כל יצירה אישית אחרת. תהליך הכתיבה הוא תהליך איטי ולא קל, אבל בסופו של דבר, כשהתוצר שלם המאמץ משתלם. זו גם הסיבה שמספר הפוסטים שכתבתי לא רב ואולי אפילו לא עומד בדרישות הראשוניות, אך מצד שני,  כל פוסט הוא אישי ואמיתי והוא שלי. אני מקווה שהקוראים והמעריכים יאהבו אותם כמעט כמוני. 
אהבתי מאוד לקרוא את התגובות של הסטודנטים של מגמת המנהל. אחד הדברים החשובים שכתבו לי במשוב שנתנו היה שהכתיבה האישית בולטת וניכרת, וגם הלבטים וההתלבטויות והתהליך שאני עוברת. משוב זה חיזק את ידיעתי שאכן המסר האישי שניסיתי להעביר עבר לקוראים ובכך אני רואה סוג של הצלחה. 
אני כאדם שלא תמיד חושפת את דעותיי ברבים, ולרוב חולקת דעות ומחשבות עם האנשים הקרובים לי, קצת לא מאמינה על כך שחשפתי לבטים ומחשבות בפני רשת פתוחה לכל העולם כמעט. אני יודעת שלא כל העולם קרא, אבל בכל זאת, כל אחד יכול אם ירצה. עצם הכתיבה גרמה לי להיפתח גם בתחומי הלמידה האחרים. הכתיבה והפתיחות שנדרשתי לה, גרמו לי להבין  שאני יכולה לעמוד באתגרים שונים ולא קלים ולעמוד גם באתגרים אחרים שמזמנת הלמידה האקדמית. אני מקווה שהסמסטר המתקרב והאחרון של הלמידה יהיה מוצלח ואכן יאפשר עמידה באתגרים.  

שילוב לוח אינטראקטיבי בכיתה

הפוסט הקודם שכתבתי על הלוח החכם השאיר בי מחשבות ותהיות. האם זו באמת הדרך הנכונה? האם שימוש בלוח חכם, אינטראקטיבי אכן ישפר הישגי ללומדים? לוח אינטראקטיבי ישפר חווית למידה זה ברור, אך האם באמת תלמידים ילמדו טוב יותר בעזרתו?
אלו השאלות שאיתן הסתובבתי בימים האחרונים.
ואז, בכל פעם שהתיישבתי לעבוד מול המחשב חיפשתי מידע נוסף על כיתות חכמות ולוח חכם. (זהו הרגל חדש יחסית, לחפש מידע על שאלות מטרידות)
תוך כדי חיפוש הגעתי לסרטון של ד"ר אינה בלאו על שילוב לו"א בהוראה. סרטון זה נתן לי חלק מהתשובות או לפחות כיוון מחשבה חדש. החלטתי קודם כל שזהו נושא מצוין לכתוב עליו בפוסט אחרון בבלוג כדי לסיים את משימת הכתיבה בבלוג.
ד"ר אינה בלאו (שאת שמה שמעתי לא מעט בלימודי התואר) מציגה בסרטון מחקר שערכה על שילוב לו"א בהוראה אצל מורים שסיימו הכשרה מקצועית בנושא.
אחת הבעיות שד"ר בלאו מציגה במחקר היא איך משתמשים בטכנולוגיה של הלו"א כדי למנף פדגוגיה ולא להפוך את הלוח הכיתתי המסורתי לקצת יותר מעניין וטכנולוגי בלבד. היא מדברת על מושג של שיעור ממוקד לומד ולא שיעור ממוקד מורה. שיעור שבו התלמיד מפעיל לוח, מתנסה לבד או בקבוצה והמורה תומך מהצד ומתערב בשעת הצורך. ד"ר בלאו מדברת גם על למידה מסתעפת ולמידה מקוונת שיכולה להתפתח ולצאת מהכיתה החוצה.
מתוך התנסותי האישית בעבודה עם תוכנת לוח חכם אני יודעת שזה אכן אפשרי.
ממצאי המחקר שהציגה ד"ר בלאו הם אכן אופטימיים ומראים שמורים יכולים להשתמש נכון בטכנולגיה כאשר הם מקבלים הדרכה.
הצפייה בסרטון אכן תרמה לי לאופטימיות ולהבנה שאכן פדגוגיה חדשנית היא מציאותית ואפשרית ליישום, ויותר מכך היא פחות מפחידה ופחות מרתיעה.

אני באמת מקווה שכך יראה בית הספר היסודי בשנים הבאות, אני לפחות מוכנה ומזומנה להיות חלק מהחוויה.

קישור לסרטון:

להיות מורה חכם ב"כיתה חכמה"

הלוח החכם - באמת חכם.

במסגרת הקורס עיצוב סביבות למידה מתוקשבות שנלמד בסמסטר הקיץ האחרון, יצרתי יחידת לימוד המתאימה ללוח חכם בעזרת  התוכנה אקטיב אינספייר. לצורך הכנת מטלה לימודית זו, נעזרתי בחוברת הדרכה ששלחה לנו ד"ר אתי כוכבי מרצת הקורס. בהזדמנות זו, אני חייבת מילות תודה והערכה למרצה, על קורס מועיל ומעניין שהשתתפתי בו.

נחשפתי במהלך יצירת היחידה ליכולותיו הנפלאות של הלוח החכם, ואני אומרת הוא באמת חכם. הוא מאפשר המחשה של הנלמד באופן כזה שילדים שונים יכולים ללמוד ולהבין בזכותו. הוא ממקד  את תשומת לב הילדים לנלמד, הוא לא משעמם, הוא מאפשר פעילויות שונות ומגוונות במסגרת השיעור הפרונטלי, ואפשר בעזרתו לשתף יותר ויותר ילדים בשיעור.

ברור לכל שלוח חכם לא בא במקום הוראה דיפרנציאלית או הוראה מותאמת. התלמידים בעלי הצרכים המיוחדים זקוקים להקניה ולהוראה נפרדת וייחודית, אך זאת תעשה ותמשיך להיעשות באמצעים שונים מתוקשבים או לא מתוקשבים בנוסף לפעילות בלוח החכם שהיא מרתקת ומעניינת בפני עצמה. 

יתרונותיו של הלוח החכם ברורות לי. החיסרון היחיד של הלוח הזה, היא כנראה, בהיותו יקר ועדיין הוא אינו בשימוש כל בתי הספר וכל כיתות הלימוד בארץ.  בכיתתי למשל אין לוח חכם. מנהלת בית הספר שבו אני עובדת, רוצה מאוד להטמיע בבית ספרינו תקשוב וטכנולוגיה, היא הבטיחה לי שהלוח החכם הבא שיירכש לבית הספר יכנס לכיתתי בשל היותי תלמידת תואר שני בתקשוב ואוכל לעזור בהטמעה של טכנולוגיה בבית הספר. עד שזה יגיע אלי אני מרגישה בפער הקיים בין מה שלמדתי לבין מה שאפשר לעשות בפועל בכיתה נטולת טכנולוגיה. הדבר נכון לא רק לגבי לוח חכם אלא גם לגבי מחשבים ניידים שיהיו חלק מהנוף הבית ספרי היומיומי ועוד כלי טכנולוגיה שונים. 

אז אני בינתיים מחכה לך לוח חכם...  יש לי סבלנות.

שיעורים וירטואליים במקום מורים. האמנם?

"במשרד החינוך מצאו דרך יצירתית להתגבר על המחסור במורים בפרפריה: שיעורים וירטואליים"

שיעורים וירטואליים הם דבר נפלא, אין על כך ספק בכלל! אבל למה זו דרך להתגבר על מחסור במורים? האם שיעור וירטואלי מחליף מורה? או האם שיעור וירטואלי הוא מורה מחליף? כך זה נראה לפי כתבה ממוסף ממון של ידיעות אחרונות מתאריך 15.8.12 שממנה מצוטט המשפט הפותח. 

לשיעור וירטואלי או לכיתה וירטואלית מספר יתרונות: ניתן בעזרתם לאפשר למספר תלמידים גדול ללמוד מקצוע או תחום מסוים, ניתן לצמצם כך פערים דיגיטליים. אבל כאשר שיעור וירטואלי מהווה דרך להתגבר על מחסור במורים, זה נראה לא ראוי.  מאחורי שיעור וירטואלי עומדים מורים הנמצאים ברקע כל הזמן בהכנת השיעורים, בליווי התלמידים ובמתן משוב. לכן שיעור וירטואלי לא יכול להיות דרך יצירתית להתגבר על מחסור במורים וחבל שמישהו במשרד החינוך חושב כך!

פערים דיגיטליים

השבוע נחשפתי לנושא הפערים הדיגיטליים. כמובן שהמושג היה מוכר כבר קודם, אבל עיון במחקר  המקיף והיסודי "ישראלים בעידן הדיגיטלי" של ד"ר יובל דרור גרם לתובנות חדשות בנושא. החשיפה למחקר הייתה בשיעור היבטים גלובליים של התקשוב עם ד"ר חגית מישר טל.המסקנה העיקרית של המחקר  תומצתה במשפט אחד: "הפער הדיגיטלי שריר וקיים".עד כה התייחסתי לפער מנקודת מבט של פער בין דורי, פער בין מהגרים דיגיטליים לילידים דיגיטליים. המחקר חשף פערים דיגיטליים בהיבטים רבים נוספים. הפערים קיימים בין אוכלוסיות וקבוצות רבות בישראל, ביניהם: חרדים דתיים, מסורתיים, ערבים, יהודים בני נוער, מבוגרים ועוד קבוצות.הפער הדיגיטלי נוצר בעיקר משני חסכים: מחסור בתשתיות ומחסור באוריינות דיגיטלית.שני החסכים יכולים להתמלא על ידי תקציביים, כאשר החסך השני חייב בנוסף לתקציב גם תכנית חינוכית ראויה ומקיפה.ככל שהמדינה תשכיל להעביר תקציבים לנושא החינוך התקשובי בבתי הספר ובשורת התקשוב תחלחל בכל שלבי החינוך בארץ ובכל האזורים, כך יחל שינוי לעבר צמצום פערים דיגיטליים שהוא מחויב המציאות בימינו.חינוך מתוקשב חייב להשתלב בכל בתי הספר בארץ כדי לאפשר לדור הבא של האזרחים להיות חלק מהעולם הגלובלי שמתקשר ולומד ועובד לפרנסתו  בכל האמצעים הדיגיטליים הקיימים.כדי שתלמידינו ישתתפו במחקר  העולמי בכל תחומי הידע, הם חייבים להיות בעלי אוריינות דיגיטלית וזאת יכולה להתרחש רק על ידי מערכת החינוך.

קישור למחקר ישראלים בעידן הדיגיטלי 2012:

http://www.colman.ac.il/research/research_institute/Israel_project_Digital/Documents/Israelis_digital_.pdf

סוף מעשה במחשבה תחילה

בעיצומו של סמסטר קיץ שבו המטלות "נוחתות" בקצב מהיר וברצף, אני מוצאת את עצמי יושבת זמן רב וכאילו לא עושה דבר. הזמן מוקדש למחשבות, הרהורים, חיפוש רעיונות, ארגון המחשבות, בחירת רעיון ועוד. תהיתי לא מעט האם זו אטיות או שמא בזבוז זמן, ובדקתי לא מעט כיצד עלי לייעל את עצמי ואת עבודתי. 

לאחר מחשבות נוספות והרהורים, הגעתי למסקנה שבאותו זמן שמוקדש למחשבה שבו כאילו לא נעשה דבר, בעצם נעשה הרבה מאוד. המחשבות והחיפוש שאורכים זמן רב, הם חלק חשוב בתהליך העבודה והלמידה. מהרגע שהרעיון קיים, הדרך לביצוע היא קצרה והמטלה או המשימה הלימודית מתבצעת כמעט כמו נס.  הרעיון מנוסח במילים, המילים הופכות למשפטים ולפסקאות והמטלה כמעט מוכנה. המחשבה והחיפוש הם תהליך חשוב שבו מוקדש זמן ליצירת ידע חדש או להבנייתו בדרך ייחודית וחדשה. שלב זה הוא חשוב מאוד וחיוני בכל למידה. זה מתקשר לקונסטרוקטיביזם ולפדגוגיה החדשנית שעליהם אנחנו מדברים ואותם אנחנו רוצים לשלב בהוראה. 

זוהי מבחינתי תמצית הפדגוגיה החדשנית. כל למידה שיש מאחוריה מחשבה היא למידה אמיתית ומשמעותית. זוהי למידה שהיא סוף מעשה במחשבה תחילה.

המורה במרכז

מעיון בתכניות התקשוב השונות, עולה לא מעט פעמים חשיבותו של המורה בהטמעת תהליכי תקשוב בבתי הספר. יותר ויותר מבינים שיש להעמיד את המורה במרכז תהליך השינוי ולהעניק לו את הכלים הדרושים וההכנה הראויה לקראת הטמעת השינויים הטכנולוגיים במערכת החינוך.
המורה במרכז, זהו צמד מילים המכיל המון משמעות. משמעות זו כוללת בין היתר, הדרכה והכוונה של המורה, ציודו של המורה בכל האביזרים הנדרשים המתקדמים ביותר, מתן סיוע ותמיכה ככל שיצטרך.כמובילי שינוי יש להעניק למורים תמיכה זו, כדי שיוכלו להנחות את התלמידים , להובילם וללמדם על פי מיטב הפדגוגיה החדשנית. רק המורים יוכלו להוביל שינוי, והם יוכלו להוביל אותו אם יקבלו את התנאים הראויים.
אני רוצה להציג מצגת שערכתי המביעה את חזון בית הספר כפי שאני רואה בעיני דמיוני. את המצגת הזו הגשתי לד"ר גילה לוי עצמון בשיעור מדעי החינוך במאה ה-21 בסמסטר הקודם. חזון בית הספר שלי היה ממוקד במורים. על פי חזון זה בבתי הספר יהיו  המורים במרכז ובחזית. בית הספר יספק למורים את כל הדרוש להם על מנת שהם המורים יובילו את תלמידיהם להצלחות. תוך כדי חקירה של תכנית התקשוב הלאומית של מדינת ישראל ותכניות תקשוב מהעולם, אני מבינה כמה החזון שלי שמדבר על המורים וחשיבותם הוא אכן מהותי ומשמעותי.


קישור למצגת:

https://docs.google.com/presentation/d/11uZUBOtmbHbIjLD4rXplcPH7PEjmxPhD3hy38qq9bFo/edit

כוחו של התקשוב

ככל שאני לומדת ומתקדמת בלימודי תואר זה, אני מבינה כמה חזק כוחו של התקשוב. הוא חזק עד כדי כך שמדינות רבות, קטנות כגדולות מתהדרות בתכניות תקשוב לאומיות.

חקר של תכנית תקשוב של מדינה קטנה ורחוקה - מאוריציוס, מראה עד כמה מדיניות תקשוב יכולה לסייע למדינה שלמה לצאת ממצב של עוני ודלות ולהגיע למעמד של מדינה מפותחת. לפחות זו שאיפתה של המדינה. (חקר תכנית התקשוב נעשה במסגרת השיעור של ד"ר חגית מישר טל היבטים גלובליים של התקשוב)

התקשוב מהווה כרטיס כניסה לעולם הגדול, לכפר הגלובלי. מדינה שרוצה לבסס ולשפר את מעמדה בכלכלה העולמית, מבינה שהיא צריכה לעשות זאת, בין היתר, דרך תכנית תקשוב לאומית ודרך העלאת החינוך לראש סדר העדיפויות שלה. ההשקעה היא רבה כמובן והיא מבוססת קודם כל על שיפור וחיזוק התשתיות במדינה. מאוריציוס כפי שעלה מחקר תכנית התקשוב, נמצאת עדיין בשלב של שיפור התשתיות, והתכנית שבדקתי משנת  2007 עוסקת רובה בתחום הכלכלי ופחות בתחום החינוכי. אך באופק בהחלט ניכרת השאיפה לחנך את האוכלוסייה לתקשוב דרך מערכת החינוך.  

בדוח המבקר של מדינת ישראל  על תכנית התקשוב משנת 2011 נכתב, שלתקשוב נודעת חשיבות יתרה, גם ללומד כפרט וגם למדינה ולהעצמתה בתחום הכלכלי ולביסוסה בכלכלה העולמית. כל זה מחזק את הצורך העז של מדינת ישראל להשקיע בתכניות התקשוב הלאומיות  במטרה לעמוד בתחרות העולמית ולהיות בחזית ולא מאחור. העולם לא מחכה לנו!

תכנית התקשוב של מאוריציוס

מחשבות לפני החופשה הגדולה

ממש לפני החופשה הגדולה של מערכת החינוך, אני כותבת רשומה זו עם צפייה לקיץ קצת רגוע, שבו יימצא הזמן לכל מטלות החופש. התכניות רבות והן כוללות לא רק בילויים אלא גם סיום של משימות שונות שלא הסתיימו במהלך השנה. 

בין יתר המטלות אני זוכרת שאני גם לומדת יום בשבוע, שמביא איתו עוד משימות ומטלות. אחת המשימות החשובות היא לדעת לתמרן בין כל החובות ולהספיק גם להנות מהעשייה. 

אם אצליח, זה יהיה סימן עבורי שלמדתי משהו בחיי. ה"משהו" הזה הוא היכולת לעשות הרבה דברים במקביל, לדעת לתכנן את הזמן נכון וגם להנות מהעשייה.

החופשה נותנת לי את האפשרות לעשות זאת. מאמינה שאצליח.  

מחשבים לעזרת החינוך המיוחד

בשיעור הערכת טכנולוגיות מידע שהתחלנו ללמוד בסמסטר זה, צפינו בסרטון המציג תכנית חלוקת מחשבים לילדים מוגבלים בעלי צרכים מיוחדים. אני זוכרת שצפיתי בסרטון זה בעבר, לא זוכרת איפה, אבל בכל פעם שצפיתי התרגשתי לראות את אותם ילדים נהנים מהיכולות שהמחשב מעניק להם. הנגשת המחשבים  לציבור הילדים הזה פותחת בפניהם יכולות רבות ומגוונות, משפרת עבורם את  איכות חיים ומאפשרת להם קשר עם העולם הגדול. (הסרטון מצורף)
במערכת החינוך הרגילה שבה אני עובדת שהוא בית ספר יסודי ממלכתי רגיל יושבים ילדים רבים בעלי צרכים מיוחדים שונים בדרגות שונות, ילדים ליקויי למידה, ילדים עם בעיות רגשיות או  בעיות קשב וריכוז. כמובן אלה לא ילדים כמו שהוצגו בסרטון אך הם ראויים למענה לימודי הולם במסגרת הכיתה. חלק מהילדים האלה מאובחנים ומקבלים עזרה מסל שילוב בית ספרי וחלק לא.
בעקבות הסרטון חשבתי כמה המחשבים בכיתות הרגילות שלנו יכולים לתרום לאותם ילדים.  אנו כמורים צריכים להיענות לצרכים שלהם והנה המחשב בא לעזרתנו ויכול לתת מענה מכובד. מחשבים בכיתות ותקשוב הכיתות יכולים לסייע במגוון דרכים כמו למשל, שימוש נבון בלוח חכם, יצירת יחידות לימוד מגוונות עם אפשרויות תרגול ברמות שונות, מתן אפשרת לעבוד בקצב אישי וכן שימוש באמצעי המחשה וכלים מתוקשבים מגוונים אחרים ועוד.
ההוראה הדיפרנציאלית שהיא כל כך קשה למימוש על ידי המורים, יכולה לקבל חיזוק משמעותי משילוב הטכנולוגיה בהוראה.
כמורה, כבר שנים רבות, אני מתלבטת בשאלה כיצד אפשר לקדם את אותם ילדים בעלי קשיים וצרכים מיוחדים היושבים אצלנו בכיתות. הרצון לעזור להם הוא רב, אך היכולות והכלים לא תמיד זמינים וקיימים. אולי בשורת התקשוב היא הבשורה שתוכל לסייע גם לילדים אלה ולקדם אותם.


הסרטון:

סיכום מחצית

רשומה זו נכתבת כמשוב עצמי על התפתחותי במשך סמסטר אחד שבו התחלתי לכתוב מחשבות והרהורים בבלוג זה.
באחת הרשומות הראשונות מתאריך    31.3.12   הבטחתי מעל במה זו שאני הולכת להיות אשת המקלדת, שאהיה מתוקשבת ומחוברת, אשאל, אגיב ועוד.
לא ידעתי אז כמה זה יהיה קשה! באמת התכוונתי לכל מילה, אבל המציאות כל כך קשה  ותובענית. שינויים הם דבר לא קל בכלל.
מצד שני, אני לא יכולה להגיד שלא השתניתי, עברתי שינוי מחשבתי, ההתנסות במשימות הלימודיות השונות, גרמו לי להיות מחוברת לרשת, ללמוד ממנה ומחברים ברשת. אני יודעת היום כמה כוח יש לרשת וכמה היא יכולה לעזור בפתרון בעיות. צריך רק להשתמש בה נכון. לא להתבייש, לשאול, לחקור ולהתנסות. יש להקצות לכך את המשאב הכי יקר והוא משאב הזמן. אין ברירה, לשבת לחקור להתנסות לשאול זה לוקח זמן.
הכי חשוב שנשאר טעם של עוד, אני לא מתייאשת, אני ממשיכה בדרכי לעבר התואר השני ולעבר היותי אדם מתוקשב, מחובר, אני עוד אהיה כל מה שרציתי להיות. זה ייקח לי זמן, אני יודעת, וזה קשה - אני גם יודעת. אבל זה יקרה- אני בטוחה! גם אם לא בקצב שרציתי או שקיוויתי שיהיה.
אדם, אני חושבת, צריך להעריך את עצמו על פי דרך התקדמותו ועל פי מעשים שעשה ולא על פי מה שלא עשה או לא הספיק עדיין לעשות. כל זאת בתנאי שהוא עדיין הולך בדרך וממשיך, מסיק מסקנות, משקיע מאמצים  ולא מתייאש. 

בגוגל לא "יושבים בשקט"

לאחרונה, קראתי על כך שגוגל השיקה שיפור במנוע החיפוש שלה.  מעתה החיפוש יהיה סמנטי כלומר, החיפוש יהיה מסוגל להבין את ההקשר של מילות  החיפוש ולהביא לנו מידע מדויק יותר.
לא עוד רק רשימת לינקים שנקבל על כל נושא שנחפש אלא, בנוסף ללינקים נקבל גם תקציר מידע על הנושא. מידע כמו עובדות יסוד על הנושא שנחפש. כל זה אמור לעזור לנו  בחיפוש ולשפר את התוצאות: לקצר את זמן החיפוש, ליעל אותו ולהביא תוצאות מהירות ומדויקות יותר..
הכל ברשת נמדד בזמן או ביעילות.
שיפור כזה הוא כמובן מבורך וטוב, מה גם שיוכל להועיל מאוד למחפשים צעירים או חסרי ניסיון כמו תלמידים צעירים  שעדיין ניסיונם בלמידה ובחיפוש  ברשת אינו רב. כמותם גם המחפשים  המבוגרים יותר שגם הם פחות  מנוסים בעולם המחשבים, דור המהגרים הדיגיטליים.
את כל המידע הזה למדתי מתוך קריאת כתבה במדור ממון של ידיעות אחרונות מתאריך 21.5.12. בכתבה של העיתונאי שגיא כהן מופיע ציטוט  של אמיט סינגהאל, סגן נשיא בכיר בגוגל שאומר: "בסופו של דבר, גוגל יבין את העולם כמו שבני אדם מבינים אותו".
נשמע קצת יומרני, אבל בסך הכל נכון. בגוגל לא "יושבים בשקט" כל הזמן משנים ומשפרים ואת זה חשוב ללמוד מהם.

חכמת ההמונים

אי אפשר ללמוד תקשוב בלי להיתקל במושג חכמת המונים.
לכאורה, המושג נוגד כל מה שלמדנו בעבר. האם תמיד ההמונים צודקים? אם כולם אומרים אז זה נכון? איפה החשיבה העצמית ? 
באחד משיעוריו של ד"ר אלון הסגל שמעתי את המושג לראשונה ואכן אי הנוחות הייתה רבה למשמע הדברים.
זאת עד שקראתי בידיעות אחרונות כתבה של ליאור צורף שהוא מרצה וחוקר ישראלי שהשתתף בכנס TED היוקרתי והרצה בנושא חכמת ההמון. הכתבה הופיעה במוסף ממון של ידיעות אחרונות מיום 6.5.12.
ליאור צורף יצר את הרצאתו בעזרת חבריו לרשתות החברתיות ובעזרת כלים נוספים כמו היו טיוב והבלוג האישי שלו. ליאור צורף שאל חברים ברשת איך יוכל להמחיש בהרצאה את הנושא - חכמת ההמונים.  
הוא קבל רעיונות רבים ואכן בעזרתם יצר את ההרצאה.
אחת הדוגמאות שהוצגו בהרצאה הייתה שור ענק שהועלה לבמה והקהל התבקש להעריך את משקלו ולשלוח בעזרת הסמרטפון את התשובה.
"המשקל הממוצע של כל ההערכות צריך להיות קרוב למשקל האמיתי של השור". כך אומר ליאור בכתבה.
"זוהי חכמת ההמונים - החכמה המשותפת לכל הקהל הגדול".
עוד הסתבר לי בכתבה שחכמת ההמונים הוא  נושא מוכר וידוע ונחקר כבר שנים רבות, עוד לפני האינטרנט והמחשבים.
לסיכום, אכן חכמת ההמונים היא אכן חכמה שיש להתייחס אליה בכבוד. חברות כלכליות רבות משתמשות בה כדי לקדם את עצמן. ברשת יש מקום רב לחכמה זו וכאמור, יש להתייחס אליה כחכמה וידע שאפשר ללמוד ממנו, להשתפר ולהתקדם.
כמובן שזה לא מנוגד לחכמה אישית ולחשיבה עצמית וביקורתית. כל אלה יחד בונים את החכמה שלנו.
בעידן שלנו אי אפשר להתעלם מכך.
קריאת הכתבה הזו הייתה עבורי סוג של חוויה שעוררה בי מחשבות רבות והרהורים רבים שליוו אותי לאורך זמן עד שהחלטתי לכתוב על כך בבלוג. 

הכיתה העתידנית

במסגרת המשימות הלימודיות והחיפושים באינטרנט, מצאתי סרטון המציג כיתה עתידנית.
הסרטון הוא מתוך כתבה שהוצגה באולפן שישי של ערוץ 2 עם יאיר לפיד משנת 2009.
בכתבה מוצג  הפרויקט של חברת "עת הדעת".
מצפייה בסרטון עולה שהכיתה העתידנית היא כבר פה באופן מעשי. היא יכולה להיות בכל מקום אם רק היה מספיק כסף לרכוש אותה וליישם אותה.
זה מאוד אופטימי מצד אחד, אך מאוד מתסכל מצד שני.
אופטימי - כי זה אפשרי וישים, מתסכל - כי זה לא קורה והקשיים והמכשולים בדרך למימוש התכניות הם רבים.
המחשבה שהפרויקט לא ימשיך בגלל חוסר משאבים היא מחשבה מעיקה ומטרידה.
אהבתי לראות בכיתה הזו איך שינוי הופך מהלכה למעשה, זה לא רק דיבורים או תיאוריה. זה מעשי לגמרי.
מדובר פה בעבודה רבה שמשקיע צוות גדול והתקוה  היא שאכן הפרויקט יצליח ויהיה בבחינת נחלת הכלל.


הקישור:


http://www.timetoknow.co.il/

סיכום ביניים

לאחרונה, כשאני חושבת על כל מה שלמדתי עד היום במסגרת לימודי התקשוב, וכמובן שאני נמצאת במקום אחר מזה שהייתי בנקודת ההתחלה, אני מתחילה להבין איך חלקי מידע שונים שלמדתי עד כה, מתחברים  זה לזה, והכי חשוב הקשר של כל אלה  לחיי היום יום.
הבנה זו התחדדה במהלך השיעור המקוון בקורס החינוך במאה ה-21. הנושא בשיעור זה היה - גלובליזציה.
הכל מתחבר כשמתחילים להבין מהו העולם הגלובלי או הכפר הגלובלי שאנו חיים בו היום. התעמקות בנושא הביאה אותי להבנה שהעולם שלנו, עם כל הטכנולוגיה המתקדמת והמשתנה כל יום, מחייב אותנו ללמוד ולהכיר אותו ולהשתמש בו לצרכינו באופן מושכל וחכם. ואין ברירה, אנחנו חלק ממנו.
פתאום, אני מבינה שהכלים המתוקשבים אליהם אני נחשפת קשורים לחזון או לבית הספר העתידני, השימוש בטלפונים החכמים (שכן, רכשתי אחד כזה) והמידע הרב שקל להגיע אליו במהירות ובזמינות מדהימים - הכל אחד הם. זו המציאות שבה אנו חיים.
זה לא שהעולם הוא אחיד וכולם אותו דבר, אנחנו חיים בעולם רב תרבותי וחיים בחברה רב תרבותית, אבל כולנו מקושרים ושייכים לעולם אחד  גלובלי, יודעים אחד על השני ומכירים אחד את השני.


במציאות זו, מוטלת עלינו האחריות ללמוד לתפקד טוב יותר כבני אדם ולתפקד ביעילות כמורים וכתלמידים.

מחשב לכל תלמיד

במהלך חופשת פסח קראתי כתבה בידיעות אחרונות על כישלון הפרויקט מחשב לכל תלמיד דווקא בפרו.
כותרת הכתבה תפסה עת עיני ותוך כדי קריאה עלו במוחי מחשבות רבות. המחשבה העיקרית הייתה האם גם בפרו כמו אצלנו מנסים לתקשב את מערכת החינוך ולא ממש מצליחים? או שגם שם כמו אצלנו מנסים למצוא פתרונות למערכת החינוך אך לא מוצאים את הדרך?


המחשבות לא הרפו ובכל הזדמנות שפתחתי את המחשב חיפשתי מידע בנושא. האמת היא שתשובות לא ממש מצאתי, אבל תובנות קבלתי ולמדתי הרבה דברים. למשל, שיש המון כוונות טובות וניסיונות שנעשים על ידי מומחים שונים ורבים, והנסיונות  האלה נתרמים על ידי גופים שונים בכלל העולם. 
תוך כדי חיפוש הכרתי מושג חדש - OLPC- שפרושו - one laptop per child. זהו שמו של ארגון שהוקם בארה"ב בשנת 2005 ומטרתו לייצר מחשב נייד בעלות ייצור של 100 דולר  ולהפיצו לילדים במדינות מתפתחות, כדי לקשור אותם לידע ולחינוך מודרני. (ויקיפדיה)


הבנתי שבעולם, כמו אצלנו, מנסים לצמצם את הפער הדיגיטלי על ידי הענקת מחשבים ניידים לתלמידים בתקווה שהשימוש במחשב והחשיפה לאינטרנט תצמצם את הפער. כמו כן הגעתי תוך כדי חיפוש לכתבות שונות שהתפרסמו ב  ynet. בכל המאמרים והכתבות בנושא עלו רעיונות דומים והרעיון העיקרי המשותף לכולם הוא שחלוקת מחשבים בלבד לא מקרבת למטרה של צמצום פערים וליצירת מערכת חינוך אחרת וטובה יותר. בכל מאמר או כתבה שקראתי עלתה מילה שחזרה על עצמה והיא יצירתיות. ללא יצירתיות שתבוא בעיקר מקרב המורים, לא תתבצע חדשנות בכל מערכת חינוך ולא יצומצמו פערים. זו חלק מהתשובה לכישלונות של הפרויקטים השונים בנושא התקשוב ברחבי העולם. המחשבים בלבד אינם הפתרון.
אם הקצאת המחשבים לא מלווה בהדרכה איכותית ובליווי המורים בהטמעת המחשבים והטכנולוגיה לא מתרחש שינוי. 


אני רוצה להוסיף מחשבה נוספת בעניין, אני חושבת שבכל תהליך של הטמעת שינוי צריך לתת לזמן לעשות את שלו. שינויים אמיתיים דורשים זמן ויש להעניק לכל המערכות את הזמן הדרוש כדי ליצור שינוי אמיתי. 
האם באמת ניתן הזמן הדרוש? מומחים יגידו או ימים יגידו.


קישורים:

http://translate.google.co.il/translate?hl=iw&langpair=en%7Ciw&u=http://technologysalon.org/2012/03/what-can-we-learn-from-randomi.html

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3723734,00.html

המחשבות הבאות

במשך השבוע חלפו בראשי מחשבות רבות שונות ומגוונות. בסופן, הגעתי להחלטה:

אני הולכת לקנות אייפון, אני אוריד אפליקציות, אני אכתוב יותר בפייסבוק, אני מצטרפת ל"מהפכה"! (גם אם באיחור)

אז איך זה התחיל?
בשבוע שעבר כתבתי על כך שאני לא אזרחית דיגיטלית. תוך כדי מחשבות והתלבטויות שעליהן כתבתי קודם, לאט לאט הבנתי שאם לא אהיה אזרחית דיגיטלית דוברת השפה, לא אצליח להתקדם ביעילות בתפקידיי השונים ובלימודיי.


על כן החלטתי שאני מתחילה מהיום להיות אשת המקלדת והכפתורים. לא מוותרת!
אני אתנסה בלי לחשוש, (כמה שאוכל כמובן) גם אם "אבזבז" זמן רב ויקר, כל זאת עד שאלמד!
אני מבטיחה, אני אהיה יעילה כזאת עד שילדיי יבואו אלי לבקש עזרה!


עד כאן הקול האישי.  מה שעומד מאחורי כל זה הוא באמת  הצורך להיות שם. ואם לא להיות שם  אז לא להיות בכלל. כמורה המתמחה בנושא התקשוב, עם כוונות להוביל, להדריך, ללמד, אין ברירה אלא להפשיל שרוולים ולהסתער על העולם הזה. שזה בבחינת הכל או לא כלום. 
כך זה נראה לי כרגע לפחות, לשם אני מכוונת ומקווה לא להתבדות!

מחשבות ראשונות

זהו הפוסט הראשון שאני כותבת. פתיחת הבלוג מביאה איתה הזדמנויות חדשות עבורי לחשבון נפש לימודי ומקצועי. 

דרך הבלוג  אנסה לתעד תהליכים ולערוך משוב על התהליך הלימודי שאני עוברת. אני כבר יודעת שלא הכל קל ויש קשיים. לימודי התואר השני, הם אתגר בפני עצמו המלווה בקשיים לא מעטים, לא הכל ידוע מראש והדרך לא תמיד ברורה.  בנקודת הזמן הנוכחית אני מלאה בשאלות ובהתלבטויות שונות, אבל יודעת שאני בדרך הנכונה ובהחלט יש אור בקצה המנהרה. 

נושא התקשוב הוא עולם מרתק אך  די חדש עבורי,  לא הייתי אזרחית דיגיטלית פעילה עד היום. השימוש שלי במחשב והנגישות שלי לרשת היו מעטים ומצומצמים.  לימודי התקשוב הם אתגר בפני עצמו המכיל גילויים חדשים ויכולות שלא הכרתי. 

זהו טיבו של אתגר, ככל שהוא מכיל  ספקות, התלבטויות, קשיים או הפתעות, כך ההתמודדות מעניינת יותר וההתגברות על הקשיים מתוקה יותר.  אני בטוחה שבסוף כשכל החלקים יתחברו לשלם, הכל יהיה יותר ברור ומובן. 

מקווה  להמשך כתיבה מחזקת ותורמת שתשקף צמיחה והתפתחות אישית. מאמינה שכך יהיה!

בשעה טובה- הבלוג שלי

בשעה טובה ומוצלחת פתחתי את הבלוג.
בהצלחה!