22.1.13
לא להאמין איך התאריך הזה הגיע כל כך מהר.
בבוקר שאחרי יום סיום הלימודים, במקרה גם יום חופש בגלל הבחירות בעיתוי לגמרי מוצלח, אני יושבת בבוקר כשכולם עדיין ישנים והבית שקט ושופכת מחשבות לבלוג.
הוכחה שלמדתי משהו בשנה וחצי ולא רק זאת אלא שמשהו בחשיבה ובתפיסה אכן השתנה.
ממש בא לי לתעד את הרגע, לתפוס את המחשבות והרגשות ולצרוב אותן בזיכרון. אולי כשאקרא זאת עוד כמה שנים אזכר בגעגוע בימים שעברו.
אז מה היה בשנה וחצי הזאת?
הרבה משימות, לחץ, עמידה בזמנים, תסכולים, סדר עדיפויות, הצלחות קטנות וגדולות, תחושת סיפוק שאפשר, הרחבת אופקים, שינוי תפיסה והעיקר רצון להמשיך הלאה ללמוד ולהתחדש.
אתמול בערב כשחזרתי הביתה, קבלו אותי בני המשפחה בשמחה והרגשתי את שמחתם הכנה שסיימתי ללמוד.
הם היו שותפים למשהו גדול שלקחתי על עצמי. אני מניחה שגם להם היה קשה אבל הם היו בסדר, הם תמכו, עזרו ובעיקר השתדלו לא להפריע.
אני מקווה שהצלחתי לתת להם דוגמה אישית, שיעור לחיים, שאם רוצים אין זו אגדה, באמת כמעט הכל אפשרי.
עבודה קשה היא לא מילה גסה, אלא מחיר שמשלמים עבור הצלחות.
לסיום, אני לא יכולה שלא להתייחס לצוות המורים, המרצים שליוו אותי בתקופה זו. פרגנו על כל הצלחה, עודדו ותמכו ברגעים הקשים. תודה רבה וענקית לד"ר גילה קורץ, לנעמי פורת לגילה לוי עצמון ולכל צוות המרצים.
באמת, באמת למדתי המון מכל אחד ואחת מהצוות.
לגילה לוי עצמון החלמה מלאה ובריאות. ובעצם לכולנו בריאות טובה כדי שנוכל להמשיך לאסוף הצלחות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה